איזה אושר צרוף (וגם לא מעט פחד עלי להודות) להיות בגובה 8 מטרים ללא שום הגנה ברוח של 40 קמ"ש וגם קצת גשם, וכל זאת במשטח משופע. אחרי כמה דקות מתרגלים וזה הופך לשגרה אבל אני חייב לציין שלעיתים זחלתי על ארבע ובכל מקרה הסתכלתי טוב טוב איפוא אני עומד ולאן אני דורך.
הספקנו אבי ואני לחבר את יריעות הבידוד והאיטום שמורכבות מפצפצים גדולים ושתי שכבות אלומיניום משני הצדדים וגם לשים את קרשי ה 5X5 האורכיים שעליהם יונחו קרשי ה 5X5 הרוחביים כמשטח תומך ללוחות האיסכורית שהצבתן עומדת כרגע על יום חמישי עם סיוע של מנוף.
בלי לשים לב תוך כדי, סיימתי את היום עייף ורצוץ אבל עם יופי של הרגשה בפנים שגם חלק מהזיעה שלי נמצאת ספוגה בקורות העץ של הבית הזה.
הנה כמה תמונות להמחשה:
פורטרט עצמי ברגע של הפסקה
קיר גג מזרחי מחופה בבידוד וקורות אורך
רכס הגג
פורטרט עצמי נוסף
רח' הסחלב - מבט מהגג. זה השיפוע המתון מבין השניים....
יריעות הבידוד - בידוד טרמי והגנה על תקרת הגלריה שמה איזה טיפת מים כן תחלחל דרך האיסכורית. לא לוקחים סיכון.
כשצריך, גם חתיכת גבס הופכת לפתק. לידה, אחד מעשרות הברגים שהוברגו על הגג היום.
אבי מדלג לו בקלילות מהגג לפיגום המתנדנד שנמצא 1.5 מטר מתחתיו...טוב, הוא רגיל, זה העבודה שלו...רק לי רעד הפופיק כל קפיצה כזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה